מצעד הגאווה

היום אמור ליתקיים מצעד הגאווה בירושלים. זה הפך להיות ארוע שנתי כאילו היה זה עוד חג, מה שנקרא, סיבה למסיבה. את הארוע אמורים לאבטח כ-1500 שוטרים. תמה אני, עד לאן יכול חופש הבטוי במדינה דמוקראטית לרדת. המשטרה מאבטחת גם ארועי ספורט וארועי פסטיבלים שונים בשכר. מדוע שמארגני מצעד כזה, שאיננו מחוייב המציאות לא ישלמו את שכר השוטרים המאבטחים אותם ואשר "נשלפים" מעבודתם היומיומית של שיטור קלאסי. לא שיש לי משהו נגד המשתתפים בצעדה, אך האם לא יכולה קבוצת אנשים רגילים שאינם נמנים על ההומואים והלסביות לצעוד עם שלט ענק, "ברוך שלא עשני חריג"? ומה אז, המשטרה תתרוצץ ממצעד למצעד, הרי אין לנו משטרה אחרת, מי יעשה את העבודה הרגילה? או קיי, יבואו היחצנ"ים ויאמרו שקהילת ההומואים וכו' רוצה שהציבור הרחב יכיר בהם, בסדר הכירו בהם כבר מזמן, הם צעדו בירושלים, הם צעדו בתל-אביב ובעוד מקומות, די, עד מתי? אם הקהילה הזו מבקשת את ההכרה בכך שהם חריגים, אזי, יש עוד קהילות שעלולים לתרץ שגעון כזה ולצאת לצעדה, כגון: שחומי העור, החילונים, החרדים, בני המעוטים, הנכים ועוד. לכן הגיע הזמן כפי שציינתי לעיל שקהילה המבקשת לעשות זאת מידי שנה ולא כארוע חד פעמי שיתחילו לשלם את שכר השוטרים המאבטחים אותם.

בעקבות כתבה מ-22.7.2010 ב-msn.
מערכת בתי המשפט: שוטרי ישראל אינם מעל החוק

מכתב לאבא שוטר1 רותם | 14:45 22/07/10אבא יקר!
עזוב, תתפטר, צא לפנסיה רק תברח!
תברח מלהיות קו ההגנה של מדינת ישראל, תברח מלהיות לובש מדים!
נכון זאת העבודה שלך, כבר 30 שנה, אך אבא תתעורר המשטרה השתנתה, המדינה החליקה על הראש, שוטרים עומדים לדין כדבר שבשגרה.
אבא, זוכר איך סיפרת לנו שלפני המון המון שנים, ידכם הייתה חופשית, כוח סביר על חשוד שמאיים על חייך היה מוצדק! הזמנים השתנו, היום דמך מותר!
אבא, אתה חש בביטחון בצדקת דבריך שאתה מלמד מתנדבים חדשים את הפרק בקורס שעוסק בהפעלת כוח, אתה לא חושש שהם יעשו זאת ויעמדו לדין? שאתה תועמד לדין?
אבא, לא בא לי לראות אותך בבית המשפט מואשם על כך שהצלת את חייך, מקיים את החוק העתיק "הקם להורגך השכם להורגו" או לפחות לפצעו. אך החלופה לכך היא לראות אותך בכיסא גלגלים אחרי שהוא – גנב\\אנס\\רוצח או כל חלאה אחרת – פוגע בך (ובסוף, כמו שקורה תמיד, במקרה הטוב הוא יקבל עונש מגוחך). כמובן שהתוצאה הגרוע יותר היא לשמוע "מצטערים אביך נפל בעת מילוי תפקידו".
אבא, אם תחליט לא לעזוב, אני מתחננת, אל תהיה אמיץ, אל תהיה עם עיניים בגב. אבא, יותר טוב שתעצום עין אחת אל תפתח ארבע.
אבא, תסובב את הראש שאתה רואה פשע, בצד השני ישנו דבר יפה, דבר קסום.
אבא, שישנה פריצה באחד מבתי הישוב, וביער כבר מתקיים מרדף אחרי החשוד, תישאר איתנו אל תצא כדי שבסופו של יום לא נמצא את עצמו עם אבא בבית משפט, או חלילה נכה או הרוג.

אז אבא, אולי בכל זאת תברח?תתפטר?פנסיה מוקדמת?

בתך האוהבת
רותם

וזו היתה תגובתי לתגובת בתו של השוטר.
אנו איתך moshico | 19:30 22/07/10 אני כגמלאי משירות המשטרה יודע כמה שלפעמים המערכת כפויית טובה, כמה שהמדינה כולה כפויית טובה ולא פעם הופכים את השוטרים לשק החבטות של כל תחלואי המדינה הזו ושוטרים בולעים את הצפרדעים מידי יום ביומו. אף אזרח לא מתרגם את עבודת השוטר לשליחות למען שלום הציבור. התקשורת לא פעם מכה במשטרה ללא רחם וכשהמשטרה עושה ופותרת בעיות גדולות שאולי אף מדינה בעולם לא פותרת התגובה בתקשורת מאוד פושרת, כי לא נח להגיד מלה טובה, נראה את כל יפי הנפש, מתנדבים לילה אחד עם ניידת סיור או בילוש, בטוח יעשו במכנסיים.
מכל מקום חזקי ואמצי רותם, אנו השוטרים והגמלאים באשר הם לפחות אתך, מחזיקים לאביך אצבעות.

לא נוסעים עדיין לתורכיה

בעקבות הודעת המטה ללוחמה בטרור מהיום

לדעתי ההודעה מעלה תהיות, מהר מידי הסירו את אזהרת המסע, אני לא הייתי מסתכן ונוסע למדינה שעדיין ראשיה משמיצים אותנו בכל הזדמנות, האקרים תורכיים עושים שמות באי-מיילים שלנו, התורכים עדיין יוצרים יותר ויותר קשרים עם מדינות תומכות טרור, הארגון IHH עלול לנקום בקלות בישראלים בעקבות מאורעות המשט ועוד. חבל, לא יודע מה מסתתר מאחורי ההודעה ומה גרם למטה ללוחמה בטרור לצאת בהודעה כזו, מה שבטוח הוא שעדיין מי ששכל בראשו לא ימהר לחזור לתורכיה, שהם יבקשו תחילה סליחה, שהם יפסיקו להשמיץ וכו'.

בעקבות כתבה שהופיע היום 21.7.2010 בחדשות MSN :

"הוכפל עונשו של השוטר שחר מזרחי שהורשע בהריגת פורץ"

בקצב הזה שכל שני וחמישי יהפכו שוטרים שעושים תפקידם נאמנה לעבריינים, כבילת ידי השוטרים תיהיה בעוכרי החברה, ואח"כ עוד יבואו עיתונאים שבחיי היום יום פוחדים מהצל של עצמם וישאלו איפה היתה המשטרה, נו באמת...

06 מאי
מחסור חמור ברופאים


בעקבות כתבה שהופיע היום ב"וואלה" חדשות:

להלן דעתי בנושא-

כדי להציל את הכלכלה, מעלים או מורידים ריבית, כדי להציל את הדולר, בנק ישראל רוכש מליוני דולרים, וכו'. כדי להציל את הרפואה,

יש לקבל רק את הטובים ביותר ללמודי הרפואה, אך יחד עם זאת, כדי שזה יהיה אטרקטיבי ומושך, יש להוזיל משמעותית את הלימודים במקצועות כה חשובים,

שהרי לא כל המצטיינים הולכים דווקה לרפואה, יש עוד תחומים מושכים לא פחות. ניווט והגדלת מס' לומדי הרפואה היא בידי הממשלה והמוסדות להשכלה גבוה.

נראה מי מרים את הכפפה.

ציטוט

Gmail: דוא"ל מ-Google

06 יולי
איפה ההסברה שלנו?


בעקבות כתבה שהופיע היום ב"נענע10" בקישור הבא: http://news.nana10.co.il/Article/?ArticleID=648347&sid=126

הדיפלומטיה מתחילה מהשטח


פעם אחר פעם רצים יודעי דבר וגם שאינם יודעים ומבינים דבר וחצי דבר לדווח לעולם באמצעות כלי התקשורת השונים על טעות שעשו חיילי צה"ל
ואח"כ מתברר שהטעות כלל לא הייתה טעות ולקחנו על עצמנו אשמה שהיא כולה מנת חלקם של אוייבנו.
יש לכך מס' סיבות:
א. חופש הדיבור המופרז שלנו.
ב. הרצון של כל עיתונאי מתחיל להיות זה שידווח ראשון ואולי לזכות בפרס פוליצר.
ג. התקשורת ברובה אנשי שמאל שאינם מבחינים בין צר לעמית ומעדיפים את האוייב על פני העמית.
ד. חוסר בפעילות הצנזורה.
ה. ההסברה הרדודה שלנו בארץ וברחבי העולם שאינה מסוגלת להתמודד עם הזרמת מליארדי הפטרו דולרים של מדינות ערב, בעיקר העשירות לטובת ההסברה נגדנו.08:22 | הוסף תגובה | קישור מתמיד | כתוב בבלוג | חדשות ופוליטיקה05 יוני
בהמשך למאמר על הזכרון הקצר שלנו והפלסטינים

המאמר הועתק בשלמותו מהאינטרנט ועונה לדעותי.
כ"כ ניתן לעיין בערך:
"הסכם השלום בין ישראל לירדן"
בויקיפדיה - ובו הסבר על הסיבות שהביאו את חוסיין מלך ירדן דאז (1988) לביטול אזרחות תושבי יהודה ושומרון.

הצעה לפתרון הקבע: קונדומיניון ישראלי-ירדני בשטחי יש"ע

מאת המחבר





נקודות עיקריות



ירדן כמדינה פלסטינית, כלומר כמדינה שתייצג את השאיפות הלאומיות הפלסטיניות.
ירדן תיטול לידיה את השליטה האזרחית בשטחי יהודה, שומרון ועזה, כולל מתן אזרחות וזכות בחירה לתושבים. השליטה הבטחונית בידי ישראל.
שיקום הפליטים הפלסטינים באמצעות יישובם מחדש במקומות שונים בעולם.




רקע היסטורי

בשנת 1922 הפרידה בריטניה את עבר הירדן המזרחי משטח ארץ ישראל המנדטורית, והקימה בה ישות שהפכה לימים לממלכה הירדנית ההאשמית. המהלך נועד ליצור טריטוריה שעליה ישלוט האמיר עבדאללה וליצור אזור חיץ בין ארץ ישראל ובין עראק.

בראייה היסטורית, ניתן לומר שמהלך זה גרם לכשלון כל הנסיונות להגיע לפתרון בשאלת ארץ ישראל בין היהודים והערבים. ועדת פיל משנת 1936 והצעת החלוקה מ1947 הציעו הקמת שתי מדינות בעלות גבולות בלתי אפשריים מבחינה מנהלית, כלכלית, צבאית ודמוגרפית, והצעות אלו לא קרמו עור וגידים. גם הניסיון במסגרת תהליך אוסלו להגיע לפתרון של שתי מדינות ממערב לירדן, ושני כוחות צבאיים, לא עלה יפה.



הקדמה

לאור האמור לעיל, אין מנוס משילוב מזרח הירדן בהצעה עתידית לפתרון הקבע. תוכנית זו נועדה להציע פתרון מדיני בראייה חדשנית. ההצעה הינה בגדר "נייר עמדה" המנסה לתת תשובה לצורך ביצירת מולדת פלסטינית וגם לצרכי הבטחון הישראליים, וכן להיבטים הדמוגרפיים ולשיקום הפליטים. הכוונה להציע אפשרות שתזכה בתמיכה המקסימלית האפשרית בקרב הישראלים, הפלסטינים, העולם הערבי והקהיליה הבינלאומית.

לפני ביצוע התוכנית יש לפרק את הרשות הפלסטינית ולאסוף את הנשק הנמצא בידי כוחות הבטחון שלה והאוכלוסיה הפלסטינית בשטחים.



שילוב ירדן. אפשרות למיזוג הזהות הירדנית והפלסטינית.

ירדן, שבה רוב פלסטיני ברור, תיטול לידיה את השליטה האזרחית בשטחי יהודה, שומרון ועזה. במובן זה תהפוך ירדן למדינה פלסטינית או למדינה ירדנית פלסטינית. הדבר יסייע לה גם ליצור בסיס טוב יותר ליחסי המדינה עם הרוב הפלסטיני של תושביה: לא כ"אורחים" אלא כמרכיב עיקרי באוכלוסיה. הזהויות הלאומיות הפרטיקולריות, הקשורות למדינה,[1] במזרח הערבי הן תוצאה של היווצרות מדינות הלאום בעקבות הסכמי סייקס פיקו ומאמצי הבניית זהות של המדינות. לאור זאת, ייתכן עקרונית שמדינה ירדנית-פלסטינית משולבת תהווה מקור לזהות חדשה שתשלב בין הזהות של מזרח הירדן ומערבו[2].

כאשר מדברים על הבניית זהות חדשה, זוהי בהחלט משימה אפשרית. הרוב המכריע בעבר הירדן הוא פלסטיני, הגדה המערבית היתה 19 שנים תחת שלטון ירדני, ואין הבדלי שפה ודיאלקט בין שתי גדות הירדן. העירוב בין האוכלוסיה העבר-ירדנית והפלסטינית כלל מתן אזרחות לפליטים הפלסטינים ממלחמות 48 ו 67, ובסך הכל עלה יפה (למעט ארועי 1970, אז ניסה אש"ף להשתלט על המדינה). ישנם קשרי משפחה, מסחר ולימודים מסועפים בין תושבי שתי גדות הירדן ואפילו מלכת ירדן, ראניה, היא פלסטינית במוצאה.



אזרחויות

הפלסטינים תושבי הגדה יקבלו אזרחות של המדינה הירדנית-פלסטינית. אזרחות זו תוצע גם ליהודים בשטחי יהודה, שומרון ועזה (אם כי ניתן לשער שרובם ככולם ידחו אותה ויישארו עם אזרחות ישראלית בלבד).

אזרחות ירדנית-פלסטינית תוצע גם לערבים אזרחי ישראל (כולל מזרח ירושלים) שיהיו מעוניינים בכך. אין הכרח להתנות זאת בביטול האזרחות הישראלית של אלו שיקבלו את האזרחות הפלסטינית-ירדנית, וכך בפני הערבים אזרחי ישראל תעמודנה שלוש אפשרויות: אזרחות ישראלית, אזרחות ירדנית - פלסטינית, או החזקה בשתי האזרחויות הנ"ל. מתן האזרחות הפלסטינית היא לשם הזדהות והרגשת שייכות למדינה, וכמובן שלא תלווה בסמכויות אזרחיות. האזרחות הפלסטינית בשטחי הקו הירוק תאפשר השתתפות בבחירות (בכפוף להסכמת המוסדות של המדינה הירדנית פלסטינית).



סמכויות צבאיות

השליטה הבטחונית בכל ארץ ישראל המערבית תישאר בידי ישראל. המדינה הירדנית פלסטינית תפעיל משטרה אזרחית, שתחומש באקדחים בלבד[3]. בפעילויות טרור יטפל השב"כ הישראלי בשיתוף צה"ל. במקרה שלאחר יישום ההצעה תמשיך פעילות טרור מצד האוכלוסיה הפלסטינית כנגד ישראל, יש לנקוט במדיניות של העברת משפחתו של כל מחבל אל עבר הירדן המזרחי, דבר שיהווה גורם מרתיע בעל משמעות ראשונה במעלה. אם פעילות הטרור הפלסטינית תלך ותגבר ניתן יהיה להעביר גם את בני המשפחה המורחבת של המחבלים, או את תושבי שכונתם/הכפר בו התגוררו.



מבנה מנהלי של אזורי יו"ש ועזה

חלוקת האזורים למחוזות מנהליים. בראש כל מחוז יעמוד מושל מחוז (מוחאפז בערבית) שיעבוד בכפיפות להוראות הממשלה ברבת-עמון.

סמכויות אזרחיות: לממשל הירדני פלסטיני יינתנו כלל הסמכויות האזרחיות בכל הנוגע לאזרחים הפלסטינים: סמכות גביית המיסים. יהיה צורך להגיע להסכמים עם ישראל ביחס לחלוקת ההכנסות ממכס. סמכויות המים (בכפוף להסכמים ולמו"מ עם הצד הישראלי על חלוקת המים באקוויפר ההר). סמכויות התכנון והבנייה (באזורים הסמוכים להתנחלויות, יהיה זה בכפוף להסכמת הצד הישראלי בדבר האזורים לגידול טבעי של ההתנחלויות ולשטחים ירוקים).



מעברי הגבול היבשתיים, האוויריים והימיים

במעברי הגבול תתקיים נוכחות וביקורת ישראלית לשם מתן אישורי כניסה וכמו כן להבטחת אי הברחת נשק ואי מעבר אנשים החשודים בפעילות חבלנית.



התנחלויות

תושבי ההתנחלויות יוכלו להמשיך לחיות את חייהם כאזרחי ישראל לכל דבר. במסגרת המו"מ יוחלט כיצד יטופלו אינטרסים משותפים למתנחלים ולפלסטינים, כגון תשתית תחבורתית, שמורות טבע ואתרי תיירות, וכדומה. עקרונית, ניתן להגיע להסכמה על חלוקת המקומות בין הגורמים הישראליים והפלסטינים (למשל, ביריחו ארמון השאם יוחזק בידי הפלסטינים ובית הכנסת העתיק בידי הצד היהודי), או על הפעלתם המשותפת. ייקבעו השטחים הנחוצים לצרכי הגידול הטבעי של כל התנחלות.



מעמדם המשפטי של אזורי יו"ש ועזה

חלופה א': אזורים אלו יסופחו לישראל.

יתרונות: הצגת עובדה גמורה בפני כל הצדדים המעורבים כי ישראל איננה מתכוונת לוותר על השליטה בהם.

חסרונות: לא צפויה הכרה של מדינות בסיפוח זה, וצפויה התנגדות בינלאומית. עם הסיפוח עלולה להיות דרישה לסיפוח התושבים לישראל יחד עם השטח. במקרה (הלא רצוי אך אפשרי) שבעתיד יווצר רוב פלסטיני בשטחי ארץ ישראל המערבית, הפלסטינים עשויים להציג את ישראל כמדינת אפרטהייד שבה המיעוט היהודי שולט על הרוב הפלסטיני.

חלופה ב': הותרת מעמדם כ"לא ברור" או "שנוי במחלוקת".

יתרונות: היעדר הצורך להתמודד עם הבעייתיות בסיפוח שטח שנכבש. גם במקרה שבו יווצר רוב פלסטיני בארץ ישראל המערבית לא יהיה זה מצב שיוצג כ"אפרטהייד", כיון ששטחי יש"ע אינם שייכים רשמית לישראל.

חסרונות: מעמד חוקי לא ברור. בעיות משפטיות.

חלופה ג': לישראל יסופחו ההתנחלויות וסביבתן ובקעת הירדן בלבד, כחלופת ביניים.

חסרונות: התנגדות בינלאומית כאמור לעיל (אם כי ייתכן שתהיה פחותה).

יתרונות: הימנעות מהחסרונות שצויינו לגבי בחלופה א' דלעיל.

חלופה ד': (המומלצת) הקמת קונדומיניון ישראלי-ירדני על כל שטח הגדה. במסגרתו, כאמור, המדינה הירדנית פלסטינית תהיה אחראית על האוכלוסיה הערבית, ישראל על האוכלוסיה היהודית, תוך שמירת כל סמכויות הבטחון העליונות בידי ישראל.



ירושלים

עקב מעמדה של ירושלים כבירת ישראל וכעיר מעורבת גדולה, ירושלים תישאר כולה בריבונות ישראלית, ומעמד תושביה הערבים פלסטינים יישמר כאזרחים ישראלים. השליטה האזרחית בעיר תישאר בידי ישראל, למעט סמכויות הוקף שיועברו למדינה הירדנית פלסטינית (להלן).



המקומות הקדושים

המדינה הירדנית- פלסטינית תיטול לידיה את ניהול המקומות הקדושים למוסלמים, ואת ניהול ההיבטים המוסלמיים באתרים הקדושים לשתי הדתות, וזאת באמצעות העברת סמכויות הוקף המוסלמי לידיה[4]. סמכויות הוקף יועברו אליה גם בירושלים המזרחית. הסמכויות ביחס לאתרים קדושים יהודיים יהיו בידי ישראל.



ענייני דמוגרפיה

אחד החששות הראשיים בחברה הישראלית הוא אבדן הזהות היהודית במדינת ישראל והגעה למצב שבו רוב תושבי המדינה אינם יהודים[5]. לכן, יש לתת את הדעת להיבטים הדמוגרפיים: בין אזורי יו"ש וחבל עזה לבין ישראל תחצוץ גדר[6]. גדר זו תתפקד כיחידת מיכשול הן מבחינה בטחונית והן מבחינה דמוגרפית. גדר תמנע את החשש לכניסה המונית של פלסטינים לתוך שטחי הקו הירוק, גם באמצעות נישואין (פיקטיביים או לא פיקטיביים) עם אזרחי/ות ישראלים/ות. כמו כן היא בעלת חשיבות למניעת כניסת מחבלים.

תישמר האבחנה בין שטחי הקו הירוק לבין אזורי יש"ע, באמצעות טיפול נחוש בשוהים בלתי חוקיים בישראל. כך, ישראל שבתוך הקו הירוק תישאר כמדינה בעלת זהות יהודית ורוב יהודי ברור.



פליטים

אזורי יהודה שומרון ועזה סובלים מהתפוצצות אוכלוסין, ובייחוד חמור המצב בחבל עזה[7]. כמו כן

ישנה חשיבות עליונה ליצירת סוף למצב הפליטות, חוסר האזרחות ותנאי החיים העלובים שבו חיים מיליוני פלסטינים. השאיפה היא להגיע למצב בו לכל פליט תוצע אפשרות לקבלת אזרחות, אפשרות הגירה ו"סל קליטה", במזרח הירדן או במדינה אחרת, או להשאר במקומו (ולקבל אזרחות פלסטינית וסיוע בינלאומי לשיקום הפליטים במקומות הימצאם), אם איננו מעוניין בכך. האזורים במחנות הפליטים שיישארו מאוכלסים ישוקמו ויהפכו לפרברים של הערים הסמוכות, ו"שכונות הפחונים" ייהרסו.

אין טעם להבחין בין הגירה של פלסטינים פליטים לבין הגירה של כאלו שאינם פליטים עקב העובדה שרבים מהפלסטינים חלק מהוריהם פליטים וחלק אינם פליטים, ובכל מקרה אבחנה כזו תחייב את האחראים על ההגירה לערוך "מחקר גיניאולוגי" מוזר ומיותר בשאלה היכן התגוררו אבותיו של מי שמעוניין להגר. אם מכסות ההגירה תהיינה מצומצמות, מבחינת עדיפות ההגירה יש להעדיף את הפליטים במחנות, אחריהם הפליטים הרשומים בססו"ת (אונרא) שאינם מתגוררים במחנות, ולאחריהם אנשים מכלל האוכלוסיה הפלסטינית.

הגיוני יותר יהיה להגדיר "מספרי יעד" רצויים להגירה של פליטים ולקבוע אותם, קביעה שרירותית למדי, על מספר הפליטים הנמצאים באזורי יש"ע. אם נסתמך על נתוני ססו"ת הנכונים לשנת 2000 מדובר ביהודה ובשומרון על 550,000 איש מתוך 1,700,000 פלסטינים שם, ובחבל עזה על 800,000 מתוך 1,100,000 תושבים[8]. הגירת מספר זה של פלסטינים תסייע להפוך את היישוב הפלסטיני באזורים אלו ל"נורמלי" יותר, וכך גם מבחינה תודעתית תתבסס ההכרה שהאוכלוסיה הפלסטינית שם איננה מבוססת ברובה או בחלקה על פליטים מנושלים המצפים לשוב לבתיהם המקוריים. כיון שמדובר כאן על הגירה מרצון, לא ניתן לדעת מראש אם יימצא מספר כזה של אנשים שיהיו מעוניינים להגר, וייתכן שמספרי היעד יישארו בגדר שאיפה בלבד.

היעדים המוצעים לשיקום הפליטים הם מזרח הירדן, עראק ומדינות המערב. צפוי שממשלת עראק תהיה מעוניינת בהגירה של אוכלוסיה ערבית-סונית שתתמוך בממשלה המרכזית. מוצע לכנס ועידה בינלאומית לעניין הפליטים כפי שכונסה בשנת 1979 לפתרון בעייתם של אנשי הסירות מהודו-סין[9], כדי לדרבן את מדינות המערב להעניק אישורי הגירה לפלסטינים. בכל מקרה לא ניתן למצות כאן את הדיון בנושאי ההגירה והדמוגרפיה, נושא נרחב ומסובך הראוי למחקר נפרד.

המדינה הירדנית פלסטינית, ככל מדינה אחרת, תקבע באופן עצמאי את מדיניות ההגירה אליה (לעבר הירדן המזרחי), וסביר שהיא תחוקק חוק המקביל לחוק השבות הישראלי, כלומר חוק שיאפשר לכל פלסטיני הרוצה בכך להגר אליה.



יתרונות התוכנית

מניעת המצב בו יהיו שני צבאות בארץ ישראל המערבית. שליטה בטחונית ישראלית בכל ארץ ישראל המערבית שתבטיח את האינטרסים הבטחוניים הישראליים.
מתן מולדת לפלסטינים. כלומר, לפלסטינים תינתן לא רק הזכות לנהל את חייהם בעצמם, אלא תהיה להם גם מדינה, בה יוכלו לבחור ולהבחר. המדינה הירדנית-פלסטינית תתפקד כמוקד הזדהות לכלל הפלסטינים, הן אלו שבשטחה והן אלו שמחוצה לה.
שמירה על ההבחנה בין שטחי הקו הירוק לבין אזורי יש"ע, באמצעות גדר וטיפול נחוש בשוהים בלתי חוקיים בישראל. ישראל בתוך שטחי 1967 תישאר כמדינה בעלת זהות יהודית ורוב יהודי ברור.
הימנעות מעקירה בכוח של תושבים מבתיהם, יהודים וערבים כאחד.
לאור האמור לעיל, התוכנית צפויה לזכות בישראל בתמיכה רחבה, מצד אנשי שמאל וימין כאחד.




שאלות ותשובות:



שאלה: צפויה התנגדות מצד ירדן למעורבות בעניין הפלסטיני לאחר שביולי 1988 הכריזה על ניתוק הקשר עם הגדה, ופועלת ליצירת זהות ירדנית נפרדת, ובמידה מסויימת התוכנית מהווה נסיון "להחזיר את הגלגל אחורנית".

תשובה: תתבצע פעילות הסברה בקרב ראשי המימשל בארה"ב בדבר ההכרח שבשילוב עבר הירדן בתוכנית שלום מזרח תיכונית. מתן ערבויות מצד ארה"ב לתמיכה בשלטון ההאשמי מבחינה כספית ומדינית.

כיוון שעניין הזהויות הלאומיות הוא עניין הנתון לעיצוב בידי המדינות אין מניעה עקרונית לעצב מחדש את זהות המדינה ולהחזיר סיסמאות מהעבר כמו "המשפחה הירדנית-הפלסטינית".



שאלה: צפויה התנגדות ערבית גורפת להמשך השליטה הבטחונית הישראלית ביש"ע, ושלטון ערבי שישתף פעולה עם מצב זה, הרי ייחשב משת"פי.

תשובה: בעייה זו קיימת, כמובן, לגבי כל הצעה שאיננה כוללת נסיגה מלאה משטחי יש"ע. בכל מקרה,

מומלץ שלא לנסות להקים כוחות בטחון "משת"פיים" או להסתמך עליהם.



שאלה: ומה עם אש"ף?

תשובה: אש"ף נוסד בשנת 64, לפני שישראל שלטה על שטחי יהודה, שומרון ועזה, ומתפקד כבר שנים רבות כ"איגוד המקצועי של פליטי 48" שמטרתו העיקרית השגת זכות השיבה לפליטים אל בתיהם שמהם גורשו, וביטול המצב שנוצר בשנת 1948. כך מובנת העובדה שההנהגה הפלסטינית סירבה לקבל את הצעות ממשלת ברק במו"מ בקמפ-דייויד ובטאבה[10]. המסקנה מכך היא שלא ניתן להגיע להסכם עם אש"ף, ולכן יש לפרק את הרשות הפלסטינית ולהסתמך על גורמים חלופיים. מאידך, אין מניעה שאנשי מנהיגות מקומית ישתלבו בהסדר גם אם היו בעברם אנשי אש"ף.



--------------------------------------------------------------------------------

[1] כמו הזהות הסורית, העראקית "אלהויה אלוטניה" בערבית.

[2] דברי מתבססים כאן על הגישה הקונסטרוקטיבית לחקר הלאומיות, על פיה הלאומיות איננה דבר העובר במסורת במשך מאות שנים אלא דבר המובנה בעת החדשה בידי מדינות ובידי נסיבות חברתיות וכלכליות. דובריה הראשיים של גישת מחקר זו הם ארנסט גלנר (בספרו "לאומים ולאומיות") ובנדיקט אנדרסון ("קהילות מדומיינות").

[3] ובעיקרה מיועדת לטיפול בעניינים פליליים, אך במידה ותוכל / תצליח תטפל במניעת טרור.

[4] להסרת ספק: מדובר על סמכויות הניהול, כפי שהיה המצב מאז 1967, ולא על ריבונות או חזקה.

[5] חשש זה משותף הן לגורמי השמאל והן לגורמי הימין. ראו ניסוחי "אמנת כינרת".

[6] הגדר הולכת ונבנית בימים אלו ולכן הויכוח האם ראוי לבנותה הוא נחלת העבר.

[7] ניתוח עדכני של הבעייה ניתן למצוא בחוברת "הפליטים הפלשתינים", מחבר: יצחק רביד, במסגרת "עיונים בבטחון המזה"ת", הוצאת מרכז בגין סאדאת למחקרים אסטרטגיים, אוניברסיטת בר-אילן, רמת-גן ינואר 2001.

[8] שם, עמוד 4.

[9] דבר זה הוצע בידי דונה ארצט בספרה Refugees into Citizens, עמוד 90.

[10] כדאי לראות בנושא זה ראיון שנתן שלמה בן עמי לעיתון "הארץ" בתאריך 14/9/01 (נמצא גם בכתובת

http://www.7th-day.co.il/mehumot/hayom.htm) ובו הוא אומר על ערפאת: "קודם כל בעניין ערפאת. גילינו שאין לו אסטרטגיה של סוף. אין לו יכולת להקרין לבני שיחו הישראלים שלתהליך הוויתורים שלהם יש איזשהו סוף. מה שמעורר את התחושה שהיעד שלו איננו סיום הסכסוך אלא המשך הסכסוך. האסטרטגיה שלו היא אסטרטגיה של עימות... הוויתור של ערפאת מול ישראל באוסלו היה ויתור פורמלי. מוסרית ומושגית הוא לא מכיר בזכות קיומה... לא הוא ולא התנועה הלאומית הפלשתינית מקבלים אותנו". דברים דומים אמר גם אהוד ברק בראיון שהתפרסם ב New-York Review, June 13, 2002.

11:49 | הוסף תגובה | קישור מתמיד | כתוב בבלוג | חדשות ופוליטיקה15 מאי
הזיכרון הקצר שלנו ו/או איפה ההסברה שלנו?


דיעה

א. שכחנו שהפלסטינים ביו"ש היו חלק מהממלכה האשמית עד שירדן ביטלה להם את האזרחות ותקעה לנו אותם בגרון.

תושבי רצועת עזה היו חלק ממצרים, המצרים דרשו וקיבלו עד גרגר החול האחרון של סיני ועד טאבה בואכה אילת.

אך את עזה לא דרשו ואנו ברוב טיפשותנו החזקנו ב"נכס" העזתי שלא לצורך ולא דרשנו מהמצרים לקבלם חזרה. ממש תוכנית גאונית.
ב. בעתיד אם תקום מדינה פלסטינית, תבוא דרישה לאחד את שני חלקי המדינה ההזויה הזאת על חשבון חלוקת המדינה שלנו. שוב תוכנית גאונית.
ג. בקרוב, עוד מס' שנים מעטות הערבים הישראלים ישתוו למס' היהודים ובעתיד הלוא רחוק נהפוך אנו למיעוט.
ד. הדרישה להקים שתי מדינות לשני עמים לא הגיונית, משום שלפי התוכנית להם תיהיה מדינה פלסטינית נקיה מיהודים ולנו תיהיה מדינה דו לאומית ואף יותר.

איפה ההסברה שלנו, מתי נתעורר. למה לא מקימים רעש שישמע מקצה לקצה של העולם?



ציטוט

מחסור חמור ברופאים



בעקבות כתבה שהופיע היום ב"וואלה" חדשות:

להלן דעתי בנושא-

כדי להציל את הכלכלה, מעלים או מורידים ריבית, כדי להציל את הדולר, בנק ישראל רוכש מליוני דולרים, וכו'. כדי להציל את הרפואה,

יש לקבל רק את הטובים ביותר ללמודי הרפואה, אך יחד עם זאת, כדי שזה יהיה אטרקטיבי ומושך, יש להוזיל משמעותית את הלימודים במקצועות כה חשובים,

שהרי לא כל המצטיינים הולכים דווקה לרפואה, יש עוד תחומים מושכים לא פחות. ניווט והגדלת מס' לומדי הרפואה היא בידי הממשלה והמוסדות להשכלה גבוה.

נראה מי מרים את הכפפה.